הכרעת דין בתיק תת"ע 23576-10

כלפי הנאשמת הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי כאשר נהגה היא ברכב (קטנוע) בצומת הרחובות טשרניחובסקי ודיזנגוף בת"א, ובהתקרבה למעבר חצייה, לא איפשרה היא , עפ"י הטענה, להולכי רגל שחצו במעבר להשלים את החצייה בבטחה וזאת בניגוד לתקנה 67 (א) לתקנות התעבורה.

הנאשמת כפרה ולפיכך התקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העידה השוטרת הגב' סוזי אוקנין ובמסגרת עדותה הוגש הדו"ח שערכה (סומן ת/1).

מטעם ההגנה העידה הנאשמת עצמה.

לאחר שנתתי את דעתי לעדויות ,לראיה שהוגשה ולטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה עמדה כנדרש בנטל ההוכחה בתיק זה.

לא היתה מחלוקת בקשר עם כיווני נסיעתה של הנאשמת וכי אכן התקרבה היא כשהיא רכובה על הקטנוע שלה אל עבר מעבר החצייה שמסומן במקום.

הנאשמת אישרה בפתח עדותה כי אכן היא נעה עם הקטנוע שלה כפי שרשמה השוטרת בדו"ח  מבחינת כיוון הנסיעה.

לא היתה מחלוקת כי בכיוון נסיעה זה קיימת חובה על נהגים ליתן זכות קדימה להולכי רגל החוצים במעבר החצייה כאשר אור ירוק משותף מתקיים להולכי הרגל ולנהגים גם יחד במיקום זה שבו פונים הנהגים ימינה , וכי כך גם היה מצב האורות ברמזור בעת הרלבנטית.

השוטרת תיארה בת/1 את מיקום עמידתה על רח' דיזנגוף מס'  50 לדרום כשפניה לצפון.

הנאשמת לא סתרה בכל דרך בעדותה כי אכן זה היה מיקום עמידת השוטרת.

השוטרת גם ציינה כי היה לה שדה ראייה רחב ופנוי וכי היתה ראות טובה.

גם עדות זו של השוטרת לא נסתרה בכל דרך ע"י הנאשמת.

יתרה מכך: מעדותה של הנאשמת הנכבדה עצמה עולה בבירור כי השוטרת היתה במרחק קצר ביותר ממעבר החצייה וממקום האירוע.

הנאשמת העידה שכבר כמה מטרים אחרי מעבר החצייה עצרה אותה השוטרת. (ראה נא לענין זה את דברי הנאשמת בעמ' 2 שורה 27 לפרוטוקול).

הנאשמת הוסיפה והעידה כי כאשר השוטרת סימנה לה לעצור המרחק בינה לבין השוטרת היה קצר "אולי מטר" כדברי הנאשמת.  (ראה נא את דברי הנאשמת בעמ'  3 שורה  9 לפרוטוקול).

 הנאשמת הוסיפה וציינה כי המרחק בין מעבר החצייה לשוטרת היה "אולי שישה או שבעה מטר" (דברי הנאשמת בעמ'  3 שורה  10 לפרוטוקול).

הנה כי כן עולה כאמור אף מעדותה של הנאשמת עצמה כי התצפית של השוטרת אל עבר הרלבנטי לאכיפה היתה תצפית קרובה ביותר.

האירוע התרחש באור יום  (בשעה  10:05 בבוקר).

אף לא נסתרה עדותה של השוטרת על כי נשמר על ידה קשר עין רצוף.